״הם פשוט לא יודעים להתנהג״
״איך היא לא מעירה להם??
את צריכה לראות איך הם משאירים את המטבח כשהם מסיימים לאכול.״
״אני לא מצליחה להבין איך הוא נותן להם לראות ככ הרבה זמן טלוויזיה״
״אני לא מבינה, הם לא שמעו על מסרק כינים?״
״אני לא מצליח להבין איך היא נותנת להם לדבר אליה. אצלי זה בחיים לא היה עובר.״
והרשימה אינסופית.
המגמה היא ברורה. בהרבה מאוד מהמקרים בני זוג משלבים מלאים בביקורת (בלשון המעטה) על סגנון ההורות ועל ההתנהגות של הילדים של בני הזוג/ ההורים הביולוגיים. אפשר להבין למה. הפוזיציה הזו היא מאוד מאתגרת ולא פשוטה. מצד אחד המגורים משותפים, מצד שני הילדים לא.ההורים הביולוגיים מצידם נוטים להיות יותר בעלי חמלה וסלחניים כלפי הילדים שלהם, שלא נדבר על הצורך להגן עליהם ועל עצמם מהביקורת הממוקדת של בני/בנות הזוג.זה הכי קלאסי בעולם שכשמגיע ״אאוטסיידר״ (ראו הפוסט הקודם) לתוך דינמיקה משפחתית קיימת יהיו הרבה מאוד דברים שפחות "ייראו" לו.לא חושבת שכמעט קיימים מקרים שזה לא קורה, וחשוב מאוד להכיר במגמה הזו ולהבין שזה חלק מהתהליך. שיהיו הרבה פערים מובנים ובלתי נמנעים בתוך הסיטואציה.מה שחשוב מאוד לזכור בעיניי, זה שההורה המשלב/ת הוא לא באמת אמא/אבא של הילדים. העמדה שהם נכנסו אליה היא לא עמדה הורית (בהנחה שיש שני הורים בתמונה, אחרת זה קצת יותר מורכב בעיקר בחלוף הזמן) ולכן אין מקום להורים המשלבים לחנך ילדים שהם לא שלהם. יש כל מיני אסכולות בהתייחסות לנושא הזה.ד״ר פפרנאו, מומחית בינלאומית למשפחות משולבות, התייחסה לזה באופן תמציתי ומדוייק כשאמרה שהדגש צריך להיות"Connecting instead of Correcting"הרבה פעמים הגישה הזו סותרת איזשהו אינסטינקט טבעי של בני זוג חדשים שרוצים ״לתקן״ התנהגויות מסוימות או נורמות בבית כדי שיתאימו לאיך שהם מאמינים ש"דברים צריכים להיות" וזה בא על חשבון בניית קשר עם הילדים ומייצר הרבה קונפליקטים עם כל בני הבית.כשבן הזוג שם את הפערים בצד ומתמקד ביצירת קשר נעים ומכבד עם הילדים הרווח מתבטא בכל מובן. גם מול הילדים עצמם וגם מול בני הזוג.ההשקעה בקשר עצמו ופחות במנהלות ובחינוך כשלב ראשון ואפילו באופן כללי מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם, ויש מחקרים שתומכים בטענה הזו. וזה נכון בהורות בכלל, כשיש קשר טוב ותקשורת פתוחה קיים בסיס שהרבה יותר קל לייצר בו שיתוף פעולה.
אז מה זה אומר בפועל Connecting instead of Correcting?*
להקשיב באמת. כשילד משתף או מספר, להיות נוכחים ללא שיפוט. להתעניין בעולמם מתוך סקרנות ואיכפתיות כנה.
עם הזמן, לבנות מסורות קטנות משותפות במיוחד כאלו שפחות מתאפשרות עם ההורה הביולוגי. אולי זה יהיה משחק מיוחד שרק אתם משחקים יחד, עזרה בתחום ספציפי שיש לכם או לילדים יכולת בו, כל פעילות שהבסיס שלה הוא מכנה משותף ביניכם.
להכיר ולכבד את העבר/גישה ענווה. לזכור שיש היסטוריה ודינמיקה משפחתית שהתקיימה לפני שהגענו לתמונה, ושמותר וטבעי שחלק מהדברים ימשיכו להתקיים כפי שהיו.
לאפשר להורה הביולוגי להוביל בכל הקשור לחינוך ומשמעת. גם אם יש דברים שנראים לנו אחרת, לתת אמון בדרך שלו/שלה.
לחלוק התלבטויות בפרטיות, רק בין המבוגרים. ילדים רגישים מאוד למתחים וביקורת, גם כשהיא לא מובעת ישירות מולם.ההורה המשלב יכול להיות מעורב וכמובן שגם יכול להביע את דעתו, אבל בפרטיות ומתוך כבוד למערכת היחסים בין ההורה הביולוגי וילדיו. בן הזוג לא חייב להסכים עם הדרך, אבל כן לכבד אותה גם אם היא שונה משלו.
כדאי לבחור את ההתמודדויות בתבונה ולזכור שיש המון ערך כששמים את בניית הקשר בעדיפות ראשונה.זה לא אומר לוותר על ערכים או גבולות חשובים, אלא להבין שהדרך להטמיע אותם עוברת קודם כל דרך קשר של אמון וכבוד. קודם מתחברים, ורק אחר כך , אם בכלל , אולי להשפיע לטובה או לחשוף את הילדים לצורות התנהלות מיטיבות אחרות.
כי בסופו של דבר, הילדים לא באמת רוצים עוד אמא או אבא. יש להם כאלה. מה שהם באמת צריכים זה עוד מבוגר אכפתי, תומך ואוהב בחיים שלהם, שרואה אותם, מקבל אותם כפי שהם ומוסיף שכבת ביטחון לעולמם.
אז בפעם הבאה שעולה בכם הצורך לתקן, להעיר או לחנך -אולי שווה לעצור רגע ולשאול את עצמכם : האם זה באמת חיוני? או שאולי זו הזדמנות להתחבר במקום לתקן?כמובן כל משפחה משולבת היא ייחודית.נסיבות מיוחדות כמו גיל הילדים, משך הקשר, או צרכים ספציפיים עשויים לדרוש התאמות. במקרים מסוימים, מעורבות אקטיבית יותר של ההורה המשלב עשויה להידרש.
בסופו של דבר, האיזון הנכון יהיה תמיד זה שמיטיב עם כל בני המשפחה בהקשר הספציפי שלה.הציור מתוך הספר המקסים