אמא שלה כמעט אף פעם לא מבשלת, היא טובה בדברים אחרים אבל היא אף פעם לא זכרה את עצמה חוזרת לבית שמדיף ניחוחות וסירים על האש. לעומת זאת, אשתו החדשה של אבא שלה דווקא כן. תמיד כשהיא מגיעה אליהם היא מריחה כבר מהכניסה שמשהו מתבשל. היא מכינה גם קינוחים שווים, בקיצור הכי משקיענית במטבח. בימים שהיא שם, היא שמה לב שכל צהריים היא מכינה לילדים שלה אוכל טרי. לגדולה, מנה בשרית ולקטנה צמחונית. לכל אחת מהן מה שהיא הכי אוהבת. וגם לאבא שלה היא מכינה. והיא רואה לו בעיניים שהוא מעולם לא היה כ"כ שבע. וזה מצד אחד משמח אותה ומצד שני קצת לא, והיא לא יודעת להסביר בדיוק למה. אבא שלו לא איש של מגע או של שיחות. הוא תמיד מגיע בזמן, מנסה לעשות איתו דברים שהוא אוהב, תמיד מוכן לקחת אותו לקניון ולקנות לו כל מה שהוא צריך, מגיע מדי שבת לראות אותו משחק כדורגל ותמיד שואל לגבי השיעורים ומוכן לעזור לו אם הוא צריך. אבל הבן זוג החדש של אמא הוא אבא מאוד אחר. כל פעם שהילדים שלו מגיעים אליהם הביתה הוא נותן להם חיבוק, כזה גדול מכל הלב. והוא תמיד יושב איתם כשהם אוכלים והם מדברים, גם סתם על דברים לא חשובים. הוא משתף אותם בחוויות שלו מהעבודה, מקשיב להם ויודע הרבה על מה שקורה להם בחיים. שני הסיפורים האלו הם רק טעימה קטנה מתוך אינספור רגעים קטנים שמרכיבים את החוויה של ילדים במשפחה המשולבת. הם מדגישים משהו מהותי. ילדים נחשפים לסגנונות הורות שונים, לפעמים באותו בית, והמפגש הזה מעורר רגשות מורכבים. כמובן שהדוגמה הזו לא נועדה לחזק תפקידי מגדר מסורתיים או לומר שאמא שלא מבשלת פחות נוכחת או פחות אימהית.ילדים קולטים את העולם דרך תחושות. דרך ריחות, דרך קולות, דרך נוכחות פיזית או רגשית.וזה יכול לעורר רגשות סותרים. כמו חום ונחמה, וגם קנאה, בלבול או געגוע.לנוכחות הורית פנים רבות ומגוונות אבל כשיש הבדל מהותי בין הסגנונות, במיוחד בתוך אותו הבית, הילדים מרגישים וזה מייצר תנועה פנימית בתוכם. הדוגמאות שנתתי מציגות תמונות מצב די דיכוטומיות. כמובן שא.נשים ומצבים משפחתיים הם בדרך כלל הרבה יותר מורכבים ופחות חד מימדיים. ובכל זאת, חשוב לזכור שמה שאנחנו כמבוגרים רואים כהבדלי סגנון, ילדים עשויים לחוות באופן אישי ועמוק הרבה יותר. מצד אחד זו סיטואציה שיש בה עושר של אפשרויות, והרבה ערך מוסף כשחיים בחשיפה לסגנון חיים והורות אחר, לפעמים מיטיב יותר, או משלים למה שאנחנו מכירים ובמקביל יכולה להיות מלווה לזה גם תחושה לא נוחה של החמצה. של כאב. כי פתאום אנחנו רואים, שומעים, מריחים, מרגישים איך זה יכול להיות אחרת. זה מצד אחד מרחיב ומצד שני מטלטל, ובין שני הקצוות האלו קיים מנעד רחב מאוד שתלוי באינספור פרמטרים. ניתן להניח, שככל ששני ההורים נוכחים ונחווים באופן מלא ומיטיב על ידי הילדים אז הדמויות הנוספות נחוות יותר כ״עושר״.וכשהחוויה של הילדים היא שהנוכחות והדמויות ההוריות יותר ״חסרות״ כך החשיפה יכולה לייצר גם תחושות לא נעימות ואפילו מידה של אנטיגוניזם כלפיי הילדים הביולוגיים ו/או המשותפים ש"זכו" ונהנים ממה שלילדים הביולוגים אין/חסר. כמובן שאופן החוויה והעיבוד של ההבדלים משתנה משמעותית ככל שהילדים מתבגרים ובהתאם לאופיי ולרגישויות שלהם. ילד צעיר עשוי לחוות את ההבדלים בסגנונות ההורות כפער כואב ולתהות בינו לבין עצמו "למה אבא שלי לא מחבק אותי כמו שבן הזוג של אמא מחבק את הילדים שלו?", בעוד שמתבגר יכול לראות באותם הבדלים הזדמנות להכיר דרכים שונות להיות הורה ולבחור מה מתאים לו ומה הוא רוצה לאמץ לחייו בעתיד. החשיפה לסגנונות הורות שונים ולדרכי התמודדות שונות יכולה לתרום לפיתוח כישורים חברתיים ורגשיים אצל ילדים במשפחות משולבות, כמו גם לקדם גמישות בהבנת מערכות יחסים שונות והיכרות עם מגוון דרכי תקשורת. ועדיין, המורכבות ולעיתים גם האתגר הרגשי הלא מבוטל הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה של ילדים במשפחות משולבות. הוא נוכח גם כשלא מדברים עליו. במבטים, בתחושות, במחשבות, כשהם רואים את ההבדלים בסגנונות ההורות. אחת הדרכים לתמוך בילדים היא לתת לגיטימציה (במידה וזה עולה מהם), לרגשות המורכבים, ולהקשיב באמת לתחושות שלהם לגבי החוויות השונות בבתים השונים, ללא שיפוטיות. כהורים, ביולוגיים או משלבים, המודעות למורכבות הזו חשובה כי היא עוזרת לנו להבין טוב יותר. היא מאפשרת לנו לראות למשל, שמאחורי התנהגויות מאתגרות יכולים להסתתר רגשות של חסך ו/או השוואה שמובילים לכאב, געגוע או בלבול. כשאנחנו מודעים למורכבות הזו, אנחנו יכולים להיות שם בשביל הילדים בצורה אמפטית יותר - לא כדי "לתקן" את המצב,אלא כדי שתהיה לנו האפשרות לגשת אליהם יותר בחמלה ופחות בביקורת מתוך הבנה של האתגרים שהם מתמודדים איתם.ההכרה ברגשות המורכבים האלה ולא הניסיון להסביר אותם או להמעיט בחשיבותם - היא זו שמעניקה לילדים את המרחב הרגשי הבטוח שהם זקוקים לו כדי לנווט בעולם המורכב של המשפחה המשולבת.