גדי והבנות שלו בנות ה-11 וה-13 יוצאים מדי שבת בבוקר לטיול קבוע באחד משבילי הטבע סמוך לבית שלהם. זו מסורת עם היסטוריה, כבר שנים הם צועדים יחד, מצוידים בתרמוסים אישיים ומאפים טריים שהם עוצרים לקנות מוקדם בבוקר במאפייה השכונתית. לכל אחת מהבנות יש מעין "פינה סודית" במסלול שרק היא וגדי מכירים. והנה מגיעה אורית, בת הזוג החדשה של גדי. היא לא נוגעת בגלוטן ולמרות כל הרצון הטוב, היא הולכת מאחור, מרגישה כמו צופה מהצד בריטואל משפחתי שאינה מכירה את המשמעויות העמוקות שלו. (סיפור להמחשה)סיטואציה כזו מתרחשת במשפחות משולבות רבות, והיא ממחישה מושגים חשובים שפותחו בהקשר הזה על ידי ד"ר פטרישיה פפרנו, מומחית מובילה בתחום המשפחות המשולבות - "אינסיידר" ו"אאוטסיידר". מושגים אלה מאפשרים להבין תהליכים עמוקים שמתרחשים בכל משפחה משולבת.גדי הוא ה"אינסיידר" - ההורה הביולוגי שמגיע עם היסטוריה עשירה, עם קשר עמוק שנבנה לאורך שנים עם ילדיו. זהו קשר שנוצר מאלפי רגעים קטנים של טיפול, הקשבה והתכווננות -החל מהרגעים הראשונים אחרי הלידה. הוא מכיר את הבעות הפנים שלהן, את גוון הקול שלהן, יודע מתי הן עייפות או כועסות רק מהאופן שבו הן נושאות את עצמן. יש להם הרבה חוויות וזיכרונות משותפים.אורית היא ה"אאוטסיידר" - היא נכנסת למערכת משפחתית קיימת, עם כל הכוונות הטובות, אך ללא ההיסטוריה המשותפת, ללא הקשר הביולוגי העמוק, וללא ההיכרות האינטימית עם ה"שפה המשפחתית" שכבר התפתחה.מה שעלה במחקריה של פפרנו היא ההבנה שהאתגר של האאוטסיידר אינו רק להשתלב בפעילויות משפחתיות, אלא להתמודד עם מערכת קשרים רגשית מורכבת שנבנתה על בסיס ביולוגי ראשוני. הילדים מרגישים ברמה אינסטינקטיבית שההורה הביולוגי "שלהם", וההרגשה הזו אינה מתרחבת באופן אוטומטי לכלול דמות הורית חדשה.הפוזיציה של האאוטסיידר מלווה לרוב בתחושת בדידות עמוקה והפוזיציה של האינסיידר מאופיינת בקושי ולחץ סביב נאמנויות סותרות.מתוך ניסיונם של חוקרים רבים בתחום עולה תובנה מפתיעה ומשמעותית. הפתרון אינו בניסיון מיידי להשתלב. דווקא כיבוד המרחבים הנפרדים ומערכות היחסים הקיימות, לצד הבנה שבניית קשרים חדשים דורשת זמן, אלה הם שמאפשרים בסופו של דבר אינטגרציה מוצלחת.יש בזה הרבה הגיון כשחושבים על זה כי ככל שכל אחד מהצדדים מרגיש בטוח במקום שלו כך היכולת שלו לשתף פעולה ולהיות פתוח לשינוי ולשילוב עולה. לכן ההשקעה הראשונית או הבסיסית הכי משתלמת (לא רק בתחילת הקשר, אלא בכלל) היא קודם כל במערכות היחסים האישיות, בזמן שהוא אחד על אחד/ת.הכוונה של גדי הייתה טובה. הוא רצה זמן בילוי משותף, הזדמנות לחזק את הקשרים ביניהם ולהנות מחוויה משפחתית מגבשת. אבל הבילוי המשותף יצר אנטיגוניזם ודווקא את התוצאה ההפוכה אצל ארבעתם. אורית הרגישה לא קשורה לחלוטין באירוע והרגישה בודדה ולא שייכת יותר מאי פעם. הבנות, כל אחת בדרכה הרגישה נבגדת וממורמרת שגם הזמן המיוחד שהיה להן עם אביהן הפך להיות מבחינתו זמן זוגי. הן החלו לתהות איזה עוד שינויים ומחירים הכניסה של בת הזוג תייצר ונרתעו ממנה ומהקשר ביניהם. וגדי, הרגיש קרוע ואחראי בלי להבין למי נכון להקדיש תשומת לב קודם. המודעות לתפקידים האלו יכולה לעשות קצת סדר ולאפשר התנהלות מתוך יותר רגישות למורכבות של שני הצדדים. ובעיקר כדאי להימנע מלנסות לייצר מפגש או שילוב בזמן אינטימי שמשמעותי לאחת ממערכות היחסים. חשוב שהזמן עם הבנות, יישאר הזמן עם הבנות. שהדייט השבועי הזוגי, יישאר הדייט הזוגי השבועי. להשקיע מחשבה בתיכנון הזמן המשותף המתאים. בסופו של דבר, הבנת הדינמיקה של "אינסיידר" ו"אאוטסיידר" מעניקה לנו כלים להתמודד טוב יותר עם האתגרים של בניית משפחה משולבת. היא מאפשרת לכל אחד מהמעורבים להכיר בחוויה הייחודית שלו ושל האחרים, ולהבין שהתהליכים שהם חווים הם טבעיים ונורמליים.במקום לשאוף למשפחה מגובשת מתחילת הדרך (לא ריאלי), אנחנו יכולים לנוע לעבר יצירת מערכת משפחתית שמכבדת את ההיסטוריה של כל אחד, מעניקה מרחב לקשרים השונים, ובונה בהדרגה תחושת שייכות משותפת. זוהי דרך ארוכה שדורשת סבלנות, אך בסופה נוצרת משפחה משולבת חזקה ומיטיבה.